פסק-דין בתיק ת"ק 006096/05

ביום 31.8.04 נכרת הסכם מכר מכונית (להלן: "ההסכם", נספח א' לכתב ההגנה), בין התובעת לבין הנתבעת (שהינה חברה להשכרת רכב), ולפיו רכשה התובעת מאת הנתבעת רכב מסוג פיאט פונטו (להלן: "הרכב") בתמורה לסך של 49,900 ש"ח.

טרם חתימת ההסכם בין הצדדים, הובא הרכב לבדיקה מטעם הנתבעת במכון "קומפיוטסט" ונמצאו בו ממצאים שונים, שחלקם תוקנו ואשר אינם מעניינה של תביעה זו.

בגוף ההסכם, בסע' 8 שבו, הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת נותנת "אחריות למנוע ולתיבת ההילוכים וזאת לתקופה מוגבלת של 12 חודשים או 10,000 ק"מ לפי המוקדם ביניהם".

לפי כתב התביעה, הוצג הרכב בפני התובעת כרכב תקין ובמצב מעולה, ולמעט טיפולים שוטפים ברכב לא היו בו תקלות למיניהן (ראה נספח ד' לכתב התביעה).

ביום 25.4.04 ארעה תקלה ברכב באשר הוא לא הניע (תקלה דומה קרתה כחודשיים לאחר ההסכם) ותובעת נאלצה לגרור רכבה למוסך "שמשון יהוד בע"מ", שהינו מוסך מורשה של פיאט ביהוד. בבדיקת הרכב במוסך, נאמר לתובעת, לטענתה, כי ברכב "הוחלף מתנע לא מקורי, כי המתנע נשבר ויש צורך להחליף גלגל תנופה ומתנע". עקב תקלה זו, פנתה התובעת לנתבעת וביקשה ממנה לשאת בעלות התיקון של הרכב, קרי: החלפת גלגל תנופה ומתנע, וזאת מכוח אחריותה על פי ההסכם. הנתבעת סירבה לשאת בעלות התיקון, בטענה כי אחריותה מוגבלת אך ורק לתקלות במנוע ובתיבת ההילוכים, וגלגל התנופה איננו נחשב כחלק אינטגרלי מן המנוע. עוד טענה הנתבעת, כי גלגל התנופה נשחק כתוצאה מנהיגה בלתי נכונה של התובעת וגם מטעם זה אין הנתבעת מוכנה לשאת בתיקון התקלה.

עקב סירובה של הנתבעת לתקן את הטעון תיקון, כאמור לעיל, נאלצה התובעת להורות למוסך לבצע את התיקון אשר עלותו עמדה על סך 4,900 ש"ח (ראה נספח "ט "מיום 30.4.04 לכתב התביעה).

ביום 11.5.04, לאחר שהתובעת נאלצה לתקן את רכבה כאמור לעיל, נתקבלה הצעה מטעם הנתבעת ולפיה היא מוכנה לתת לתובעת גלגל תנופה ישן חלופי שמצוי ברשותה (ראה נספח "י" לכתב התביעה). הצעה זו הגיעה מאוחר מדי באשר התובעת נאלצה כאמור להורות על תיקון התקלה ולשלם עבורה, וזאת בשל התנערותה של הנתבעת מאחריות לה.

ביום 29.4.04 ביקר אבי התובעת במשרדי הנתבעת וביקש לקבל לידיו דו"ח מלא אודות התיקונים והטיפולים שהיו לרכב, בעבר, טרם רכישתו. מן הדו"ח שנמסר לידיו עולה כי בוצעו ברכב, בין היתר, עבודות מכונאות וחשמל (ראה נספח "יב" לכתב התביעה). דו"ח זה, לטענת התובעת, לא הובא לידיעתה על ידי הנתבעת במהלך המשא ומתן לרכישת הרכב.

נוכח האמור לעיל, ולאחר חליפת מכתבים בין התובעת לנציגי הנתבעת, שלא העלתה כל פתרון ממשי מבחינת התובעת, הוגשה התביעה דנן למתן פיצוי כמפורט בסע' 20 לכתב התביעה.

התיקון היחיד במרכיבי הפיצוי הנטענים על ידי התובעת נוגע אך לשאלת שכרו של השמאי, כאשר בכתב התביעה נדרש סכום של 2,925 ש"ח, הוצאות חוות דעת השמאי מטעמה, ואילו במהלך הדיון בפניי הציגה התובעת חשבונית מס על סך 1,170 ש"ח, והסבירה שהפער בסכומים נובע מכך שהשמאי לא הגיע להעיד בבית המשפט.

הנתבעת בכתב הגנתה כופרת בחבותה לשלם לתובעת פיצוי כנדרש וטוענת כי איננה נושאת באחריות לתיקון גלגל התנופה באשר אין הוא חלק אינהרנטי מן המנוע (ראה נספח "י" שצורף לכתב התביעה בסע' 3 בו). יחד עם זאת, הסכימה הנתבעת לפצות את התובעת בגין עלות תיקון והחלפה של המתנע, אשר עומד על סך 1,381.41 ש"ח ללא מע"מ וללא הוצאות עבודה בגין החלפתו (ראה דבריו של מר שמואלי בעמ' 2 לפרוטוקול).

חבות הנתבעת לפצות את התובעת מצטמצמת, איפוא, לשאלה פרשנית בעיקרה והיא: כלום "גלגל התנופה" הינו חלק בלתי-נפרד מן המנוע, או אז, הייתה חייבת הנתבעת לשאת בהוצאות החלפתו מכוח סע' 8 להסכם, המגלם את פרישת אחריותה לתיקונים ברכב.

כתמיכה לטענותיה של התובעת באשר לסוגיה דנן, צירפה היא את חוות דעתו של השמאי, מר ישראל דרנוב (שירותי שמאות), אשר קבע בחוות הדעת כי גלגל התנופה הוא חלק פנימי המותקן בכל מנוע בעירה פנימית, הן מנוע דיזל והן מנוע בנזין. מתוך סקירתו של השמאי באשר לתפקידי גלגל התנופה בפעולת המנוע, עולה בבירור כי עסקינן בחלק פנימי השייך למנוע ומהווה חלק אינטגרלי ממנו. על פי האמור בחוות הדעת, אין, איפוא, מחלוקת כי גלגל התנופה הינו חלק מהמנוע וכי על כן קמה, לטענת התובעת, חבות הנתבעת לשאת בהוצאות התיקון והחלפת חלק זה מכוח סעיף האחריות.

מר שמואלי, נציג הנתבעת, לא חלק על כך כי גלגל התנופה הוא חלק פנימי המותקן בכל מנוע בעירה פנימית (בניגוד לטענות הנתבעת בנספח "י" הנ"ל), אלא שלטענתו, לא זה נושא התביעה. לטענתו, לגלגל השיניים יש זר שיניים שגם בלעדיו יכול המנוע לעבוד (ראה דבריו בעמ' 2 לפרוטוקול). הנתבעת הציגה את חוות דעתו של מר קשת יואב, שהכין חוות דעתו בעניין המחלוקת שבפניי. גם לשיטתו של המומחה מטעם הנתבעת, אין חולקין כי גלגל התנופה הינו חלק בלתי נפרד מהמנוע. ברם, לטענתו של המומחה, סביר להניח כי שבירת המתנע וניסיון הנהגת להניע המנוע הם אלה שגרמו לשחיקת שיני גלגל התנופה ולא להפך. עוד מציין המומחה, כי להערכתו, מקור הכשל במערכת ההנעה הינו המתנע, שהוא לעצמו איננו חלק מהמנוע, ולכן איננו מכוסה באחריות המוכר. כעולה מהאמור בחוות דעתו של השמאי, מר קשת יואב, הנזק לגלגל התנופה יכול להיגרם כתוצאה ממתנע שבור, שאיננו חלק מהמנוע.

לדידי, ברגע שהודע לנתבעת על ידי התובעת כי בדיקת המוסך העלתה שמתנע הרכב נשבר וזר השיניים שמונע על ידי המתנע נשחק לחלוטין וכי יש צורך בהחלפת גלגל התנופה והמתנע המקוריים, היה על הנתבעת לשאת באחריות להוצאות התיקון מכוח סעיף האחריות.

כולי עלמא לא פליגי ש"גלגל התנופה" הינו חלק אינטגרלי מהמנוע וכי זר השיניים של "גלגל התנופה" הינו חלק מגלגל התנופה, הגם שהיה שחוק.

פועל יוצא מן האמור לעיל, כי אני מחליט לחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התיקון, לא רק של המתנע (במאמר מוסגר אציין כי אם המתנע איננו חלק מהמנוע, על שום מה הסכימה הנתבעת לפצות את התובעת בגינו?). זאת ועוד, אם הנתבעת לא אמורה לשאת בתיקון "גלגל התנופה", מדוע, איפוא, הסכימה להחליף חלק זה, גם אם לטענתה, היא עושה זאת "לפנים משורת הדין"?

אין לי ספק לאור דברי התובעת, לה אני מאמין, כי הייתה בעיה במתנע טרם רכישת הרכב על ידה (ראה נספח "יג" לכתב התביעה) וכי עקב כך, בין היתר, לא הניעה רכבה לפחות פעמיים עד שנאלצה לגרור אותו. גם אין ספק שהנתבעת, מצידה, לא הביאה אינפורמציה זו לידי התובעת טרם עריכת ההסכם בין הצדדים ורק בעקבות ביקורו של אבי התובעת במשרדי הנתבעת הומצא לדרישתו העתק הדו"ח (ראה נספח "יג" לכתב התביעה).

למעלה מן הצורך אומר, כי אין נפקא מינה מה גרם לתקלה בגלגל התנופה, האם היה זה בעטייה של דרך נהיגת התובעת ברכב, כפי שנטען על ידי הנתבעת (ואיני מקבל טיעון זה), או שמא, בשל העובדה כי הייתה שחיקת שיני גלגל התנופה וכיוצ"ב מנימוקים השייכים לסיבה ולא למסובב.